xanax weed panic attack xanax weed effects הכנסותיהן האדירות של העיריות כתוצאה מהקנסות המוטלים על האזרחים כפועל יוצא מהמחסור בחניה ידועות ומוכרות. ברור כי אין היגיון בכך שהעיריות, הנכשלות ביצירת מקומות חניה לתושביהן תתפרנסנה דווקא מקנסות המוטלים על האזרחים בשל אותו מחדל ממש. דא עקא שהרשויות המקומיות נוהגות, במקרים רבים, לאסור על החניה, להטיל קנסות ולגבות כספים מהציבור שלא כדין.
מזה שנים רבות סובלות הערים הגדולות בכלל ואזור המרכז בפרט ממחסור כרוני בחניה. זאת לכאורה בשל קשיים תכנוניים "אוביקטיביים". למעשה יש לרשויות אינטרס של ממש להמשיך ולשמר את אותו "מחסור" במקומות חניה בשעה שעל-פי חוק אמורות הן למנעו. מתברר כי המחסור התמידי במקומות חניה מעניק לרשויות המקומיות הכנסה נכבדה, נוסף על הכנסתן השוטפת ממסים ומתקציבים המועברים אליהן מהמדינה ועל-פי חוק.
כך למשל כאשר "מוותרות" הרשויות המקומיות, למבקשים להקים מבנים בשטחן, על הקצאת מקומות חניה – עושות הן זאת תמורת "כופר חניה" נכבד המשולם לקופתן. ספק רב אם אותם סכומים המשולמים אכן משמשים לפתרון מצוקת החניה, שהרי זו מפרנסת את הרשויות בשתי דרכים נוספות – "דמי החניה" המשולמים עבור חניה במקום חניה "מוסדר" (כך מכונה בארצנו התופעה הנפסדת של צביעת מקום חניה חופשי בצבעי כחול-לבן שאינה יוצרת כל מקום חניה חדש אך בהחלט תורמת רבות, ללא כל צידוק, לקופת העירייה) וכן באמצעות הטלת קנסות (על אותם "מפרי חוק" הנאלצים להתמודד עם תופעת חוסר החניה שיוצרות, במעשיהן או במחדליהן, הרשויות המקומיות).
מרוויחים ממחדלים
כך מרוויחות העיריות, במספר דרכים מתופעה בה אמורות הן להילחם – המחסור במקומות החניה. ומה הפלא איפה שאין כל סימן להקלה וההיפך הוא הנכון?!? מובן מאליו שהרשויות המקומיות שמחות תמיד לתלות את האשם למחדליהן בעליה התמידית במספר כלי-הרכב ובמחסור בתקציבים. יובהר שוב כי תפקידן של העיריות הינו להעמיד ולהכשיר מקומות חניה חדשים לתושבים - להבדיל מהפיכתו הסתמית של מקום חניה קיים למקום חניה בתשלום המניב דיבידנדים קבועים לרשות. מתברר כי האזרחים משלמים שוב על מחדלי הרשויות. הרשויות עצמן לא זו בלבד שאינן משלמות על מחדליהן אלא אף מתפרנסות מכך היטב ולא לחינם הולכים ונצבעים כל רחובות הערים (ובמיוחד תל-אביב וערי המרכז) בכחול-לבן.
כדי להפוך מקומות חניה קיימים (חניה חופשית) למקומות חניה "מוסדרים" (כחול-לבן) על הרשויות לעבור מספר שלבים ביורוקרטייים שהעיקרי שבהם הינו העברת החלטה מתאימה בוועדת התמרור המקומית (שהינה אורגן של העירייה כמובן בלא שריד ממשי לשיקול דעת עצמאי), לאחר מכן אמורה ההחלטה להיות מאושרת על-ידי קצין משטרה (המהווה "חותמת גומי" למעשה).
דו"חות בלתי חוקיים
דא עקא שבמקרים רבים "מדלגות" הרשויות על השלבים הביורוקרטיים החוקיים בחפזונן להכנסה נוספת. כך נצבעים רחובות שלמים בצבעי כחול-לבן (או אדום-לבן) בלא כל הרשאה חוקית ובלא שאושר הדבר בוועדת התמרור המקומית. האזרחים התמימים משלמים מדי חודש עשרות מיליוני שקלים לקופות הרשויות עבור חניה "מוסדרת" שלא "הוסדרה" מעולם ובשל קנסות הנעדרים כל אחיזה חוקית.
הבעיה: משעה ששולם הקנס רואים את המשלם כאילו הודה בביצוע העבירה, נשפט, הורשע בדין ונשא את עונשו. קרי: לא ניתן עוד להשיב הגלגל לאחור. חישוב פשוט יגלה כי במהלך שעת עבודה אחת מניבה עבודתו של כל אחד מהפקחים, לקופת העירייה, מספר אלפי שקלים (150-200 ₪ בממוצע לדו"ח), קרי: הכנסה בת עשרות אלפי שקלים לכל יום עבודה של כל פקח.
היו היה
במקרה שאירע בתל-אביב, אחד מיני רבים, בחר בעל רכב למצות הדין עם העירייה. באותו מקרה ביקש בעל-הרכב לחנות ברחוב בו הוא מתגורר אך גילה כי בשל מצוקת החניה לא נותרו מקומות חניה פנויים לאורך הרחוב כולו. אז הבחין כי מצוקת החניה לא הפריעה לעירייה לצבוע (זמן קצר קודם לכן) קטע אקראי מהרחוב בצבעי אדום-לבן. משלא עלה בידי בעל-הרכב לאתר מקום חניה גם לאחר מספר סיורים לאורך הרחוב עשה מעשה וחנה באזור ה"אסור" (לאחר שהחליט כי יש גבול לכל תעלול וכי תושב עיר ראוי לקבל, תמורת המסים המשולמים על-ידו, מקום חניה ברחוב בו הוא מתגורר). בבוקר המחרת לא הופתע בעל-הרכב לברר כי בתחום רישום הדו"חות (להבדיל מתחום הסדרת החניה) לא סובלת העירייה מהססנות כלשהי.
זו הפעם החליט בעל-הרכב להשיב מלחמה שערה ושיגר מכתב לעירייה לפיו מתבקשת היא להמציאו העתק ההחלטה המורה על צביעת קטע הרחוב הרלוונטי בצבעי "אדום-לבן". לאחר זמן קצר נתבשר בעל-הרכב כי לשם קבלת "המידע" עליו לשלם לקופת העירייה סך של כ-23 ₪ (בהתאם לחוק חופש המידע...). בעל הרכב לא וויתר ושיגר המחאה כנדרש. לאחר מספר שבועות הופתע לקבל את תשובתה הרשמית[1] של העירייה לפיה מודה היא כי החלטה מתאימה לא נתקבלה מעולם וכי לאחר שנערכה "בדיקה בשטח" נצבע שוב, קטע הרחוב, בצבעו הקודם (כחול-לבן). בעל-הרכב הרכב הגיש כמובן תביעה אזרחית לפיצויים כנגד עיריית תל-אביב בשל רשלנותה והשחתת זמנו. ראוי היה כי אחרים ילכו בדרך זו ולא יזדרזו לשלם דו"חות חניה בלתי חוקיים.
מן הראוי הוא כי בתי-המשפט ינקטו עמדה אף הם כנגד תופעה זו. לשם כך אין די בהגשת תובענות אזרחיות ופסיקת פיצויים. יש לשלול מכל וכל את חוקיות ההפיכה הגורפת של מקומות חניה חופשיים למקומות חניה "מוסדרים" בתשלום. כוונת המחוקק, בהענקת הסמכויות לעירייה, לא היתה להעמיק כיסה כי אם לאפשר לה לשרת תושביה, בהתאם לחובתה החוקית, ובין היתר לשם פתרון מצוקת החניה. השימוש הנפוץ בפתרון ה"כחול-לבן" (תרתי משמע) אינו פתרון אמיתי לבעיה ויש בו משום ניצול מצוקת האזרחים על-ידי הרשויות. טוב היה עושה המחוקק לו היה מתקן החוק כך שהרשויות תענשנה על מצוקת החניה וסבל התושבים ולא תתוגמלנה בשל כך וטוב היו עושים האזרחים לו היו מקפידים לעמוד על זכויותיהם ומפסיקים לשמש "טרף" קל כל כך לרשויות
[1] "תעודת עובד ציבור" שדינה כדין עדות בשבועה בפני בית-משפט
תומר ח. הנריק ריטרסקי, עו"ד
ריטרסקי, א. רון ושות''
|
