פלטפורמה לעורכי דין המאפשרת אינטראקציה בין עורכי הדין ובין לקוחות פוטנציאלים וקיימים.
עורכי דין
דרג אותי
ניקוד 1.0
אינדקסים ולוחות
אינדקס עורכי דין
שרותים משלימים
לוח הצעות עסקית
לוח מודעות כללי
עורכי דין באתר
עו"ד איילת סבג
עו"ד בנימין בן נתן
עו"ד עורך דין צבאי דנה נוף
עו"ד משה ירמיהו
עו"ד עינת גלוסר
עו"ד אסף כהן
עו"ד ברק שני
עו"ד ג'קי סגרון
עו"ד משה אלפסי נוטריון
עו"ד שי הראל
 >>   >> 

הוצאת דיבה

(10/05/2010)
יעל מנדלוביץ<br />עורך דין
מאת יעל מנדלוביץ
עורך דין

לא מחובר

neoral

neoral redirect

הוצאת דיבה – באילו תנאים?

Posted in: לשון הרע ותביעות דיבה ♦ יום ראשון, מאי 9th, 2010, 17:04 ♦ אין תגובות עדיין
הוצאת דיבה – באילו תנאים?

האם פגיעה בשם טוב? על התבטאות לא נעימה, הוצאת דיבה וכל מה שביניהן*.

במחוזותינו, נפוץ האיום בדר הגשת תביעה בגין הוצאת דיבה. נראה, כי בכל אחד מן התסריטים הבאים, קיימת תביעת דיבה פוטנציאלית המאיימת על מי מהצדדים, בין אם הינך שכן הרב עם שכנו על מקום החניה בבנין; עו"ד אשר מתבטא בחריפות כלפי חברו או שחברו מתבטא כך כלפיך; בעל דין המשמיע דעתו על יריבו; איש תקשורת המפרסם דעותיו ו/או ידיעותיו הפוגעות במאן דהוא – ורשימת הדוגמאות רבה וארוכה…

מהי תביעת דיבה ובאילו תנאים כדאי לשקול הגשתה?

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") מאזן בין שתי זכויות אדם מרכזיות:

זכות היסוד לשם טוב מחד, וזכות היסוד לחופש ביטוי מאידך.

סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, קובע כי פרסום לשון הרע היא עוולה אזרחית. סעיפים 1, 2 לחוק מגדירים מהו לשון הרע ומהו הפרסום.

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי – "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

  1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;
  2. לבזות אדם בשל מעשים או התנהגות המיוחסת לו;
  3. לפגוע באדם, במשרתו, אם משרה ציבורית, אם משרה אחרת, בעסקו, משלח ידו או במקצועו;
  4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו…"

כיצד הלכה למעשה, נדרש כי תתבצע הפגיעה?

סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע כי –

א.      פרסום לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר;

ב.      רואים כפרסום לשון הרע בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –

  1. אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
  2. אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".

כיצד בוחן בית המשפט אם אכן הדברים שפורסמו מהווים לשון הרע?

הפסיקה הגדירה 4 שלבים:

  1. פירוש אובייקטיבי על ידי האדם הסביר, כאשר  היסודות לפירוש הם המובן הפשוט של הדברים וגם הנאמר בין השורות, ומכאן המכלול המתקבל;
  2. האם הפירוש והמשמעות שניתנים לדברים מהווים לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק והאם הדרך בה נאמרו או נכתבו מהווים פרסום;
  3. בהנחה שהתשובה לשאלה מס' 2 חיובית, עובר בית המשפט לשלב הבא ובוחן האם עומדת למפרסם אחת מההגנות הקבועות בסעיפים 13-15 לחוק, כאשר בשלב זה, יש שני שלבי משנה – יש לקבוע האם הביטוי הוא עובדה או דעה;
  4. השלב האחרון הוא בדיקת הסעדים ובכלל זה פיצוי לנפגע.

בשלבים 1 ו-2, יש לבחון תוכן הדברים שנאמרו ו/או נכתבו ולהיווכח אם יש בהם כדי לבזות או לפגוע ו/או כל תוצאה אחרת המנויה בסעיף 1 לחוק.

די בכך שהתוצאות שנגרמו עלולות לבוא בעקבות פרסום לשון הרע ואין הכרח למצוא כי אמנם הנזק נגרם הלכה למעשה.

ויודגש – קריאת המילים בהקשר שבו הושמו תיעשה דרך עיניו של האדם הסביר, ולכוונת המפרסם או לאופן שבו הובן הפרסום מצד מי שרואה עצמו נפגע – אין לייחס חשיבות. דהיינו – החוק בא להגן על זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא  תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו.

על כן, השאלה, האם המפרסם התכוון או היה מודע לכך שהפרסום עלול לפגוע בנפגע, אינה רלבנטית. מצד שני, גם אין רלבנטיות לשאלה, האם הנפגע תופס את הפרסום כפוגע וגם אם התבטא הנפגע מפורשות, כי אין בפרסום כדי להעליבו, לא תהיה לכך כל משמעות.

בהנחה כי בית המשפט מגיע למסקנה כי הפרסום הנדון בפניו כלל לשון הרע על התובע בתביעת דיבה, עובר בית המשפט לשלב בדיקת השאלה, האם עומדת לנתבע אחת מן ההגנות המפורטות בחוק.

לאחר שקבע בית המשפט כי מדובר בפרסום פוגע, המהווה לשון הרע, הוא פונה לבחון האם ישנן הגנות החלות על העניין אשר בהתקיימן, עשוי הפוגע לצאת לא חייב בדין למרות קיומה של לשון הרע. סעיפים 13-15 לחוק איסור לשון הרע מונים את ההגנות ו/או ההקלות שהחוק מעניק.

סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע קובע רשימה של פרסומים מותרים וביניהם:

פרסום המעוגן בחקיקה כגון – פרסום לפי סעיף 28 לחוק  יסוד: הכנסת, או פרסום המוגן לפי חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם, וחובותיהם, תשי"א-1951;

פרסום בישיבת ממשלה;

פרסום על ידי הממשלה או חבר ממשלה בתוקף תפקידו;

פרסום על ידי מבקר המדינה בתוקף תפקידו או פרסום מטעמו;

פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;

פרסום על ידי חבר ועדת חקירה;

פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין;

העתק או תמצית נכנה והוגנת ממרשם המתנהל על פי חיקוק או ממסמך הפתוחים על פי חיקוק לעיון כל דורש וכיו"ב (האמור אינו מהווה רשימה ממצה ויש לפנות אל סעיף החוק הרלבנטי).

סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע עניינו "הגנת אמת הפרסום" והוא קובע כך:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". דהיינו, שני עניינים יש להראות: כי הפרסום היה אמת וכי יש עניין לציבור בפרסום. נטל ההוכחה הוא על הנתבע.

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע דן בהגנת תום לב:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו" הסעיף מונה שורה של נסיבות אשר בהתקיימן תקום הגנת תום הלב לפוגע.

בית המשפט דן בטענת הפגיעה בשם הטוב, וקבע כי נגרמה פגיעה שכזו, וכי לא עומדת לפוגע כל הגנה. מה יהיה דינו של הפוגע? האם אזכה בפיצוי כלשהו?

לאחר דיון בקיומן של ההגנות, מכריע בית המשפט בשאלת אחריותו של הנתבע לעוולת לשון הרע. אם כאמור לעיל, בית המשפט מכריע כי אכן קיימת הוצאת דיבה בפרסום נשוא התביעה וכי לא עומדת לנתבע הגנה כלשהי, אזי יש לקבל את התביעה ולהכריע בשיעור הפיצויים המגיע לתובע.

ככלל, בדין האזרחי, מקום בו נתבע פיצוי, נדרש להוכיח קיומו של נזק. על פי סעיף 58 (א) לפקודת הנזיקין, גם אם פורסם שקר מפריע בזדון, משלא נגרם נזק ממון, לא יהא זכאי התובע לפיצוי. על פי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, בכפוף להוראותיו, חל סעיף 58 הנ"ל, על העוולה של לשון הרע.

סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע קובע כי –

"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע הוא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944".

דהיינו – לא די באמירה כי הפרסום פגע בנפגע והדיר שינה מעיניו. ללא הוכחת קיומו של נזק, לא יהיה זכאי הנפגע לפיצוי כספי.

עם זאת, סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע, קובע כי ניתן לקבוע פיצויים סטוטוריים, דהיינו – פיצויים אותם מטיל בית המשפט על החייב בדין, עד לגובה של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. הדבר נתון כאמור, לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה העומדות לפניו.

לסיכום העניין, מומלץ להתייעץ עם עורך דין שעיסוקו בתביעות מסוג זה, בטרם הפניה להליכים  משפטיים. כאמור בסקירה זו, קיימים שלבים ברורים לפיהם בוחן בית המשפט קיומה של עוולה המצדיק מתן פיצוי כספי. בית המשפט אף אינו ממהר לקבוע באופן שיהווה פגיעה בזכות הציבור לדעת ובזכות לחופש ביטוי. על כן, למרות הכעס, העלבון והרצון לנקום – מומלץ לבחון את הדברים גם בעיני בית המשפט ובעיקר – לפתור סכסוכים בדרכי שלום.

*אין באמור בסקירה זו להוות תחליף ליעוץ משפטי.




תגובות חברי הקהילה   (0 תגובות)
אין תגובות
2009 © עורכי דין - ReadLaw כל הזכויות שמורות ל