פלטפורמה לעורכי דין המאפשרת אינטראקציה בין עורכי הדין ובין לקוחות פוטנציאלים וקיימים.
עורכי דין
דרג אותי
ניקוד .0
אינדקסים ולוחות
אינדקס עורכי דין
שרותים משלימים
לוח הצעות עסקית
לוח מודעות כללי
עורכי דין באתר
עו"ד אילן כץ
עו"ד סער זיו
עו"ד איילת סבג
עו"ד שפיר שילנסקי
עו"ד מיכאל בנימין
עו"ד אבי סלמן
עו"ד דן רינגל
עו"ד יהונתן קמיל
עו"ד רונית ארוך כהן
עו"ד קרן לנציאנו
 >>   >> 

השרירות והמידתיות ברישוי הבנייה

(21/05/2010)
אברהם בן עזרא<br />מומחים וחוות דעת
מאת אברהם בן עזרא
מומחים וחוות דעת

לא מחובר

buscopan torrino

buscopan prezzo

השרירות והמידתיות ברישוי הבנייה

 

מאת: ד"ר אינג' אברהם בן עזרא

 

ביקורת על מהלכיה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ועל מערכת החוקים המאפשרים לה לפעול תוך אפליית מי שלא מוצא חן בעיניה ולהיטיב כלבב פקידיה עם מי שהם חפצים ביקרו.

 

*   *   *

 

המחוקק הפקיד בידיה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כוח וסמכויות מצד אחד, ומצד שני על פי חוק התכנון והבנייה הוועדה איננה מחויבת לפעול ולנקוט ביוזמות נגד כל מי שמפר את החוק. מכאן – הוגדל כוחה, והתרבתה השפעתה של הוועדה עד כדי יכולתה להיטיב עם מי שראשיה חפצים ביקרו, והכול במסגרת החוק.

 

כמובן שמצב זה הוא כר פורה לשחיתות ולמנהל בלתי תקין.

 

הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בישראל, ממלאה תפקיד חשוב בהליכי הרישוי והבנייה, שכן מיקומה בצומת המעבר בין שלב התכנון לבין שלב הביצוע הוא מיקום קריטי: היה והוועדה תאשר את התוכניות, פרוייקט חדש יצא מן הכוח אל הפועל. היה והוועדה המקומית תחליט שלא לאשר, ייגנז הפרוייקט, השקעות רבות ירדו לטמיון, ויוזמות בניה יבוטלו ללא ביצוע. יש לציין כי מי שנפגע מהחלטת וועדה מקומית לתכנון ולבנייה, זכאי להגיש ערר על החלטת הוועדה – ערר שיידון בפני וועדת ערר מחוזית, ואם גם וועדת ערר מחוזית מחליט שלא בטובתו, ולדעתו שלא בדין, יוכל גם להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט.

 

רבים מבין ציבור היזמים והמתכננים מתלוננים קשות על ההליכים הבירוקרטיים בהם נוקטת הוועדה המקומית, וזאת דווקא בגלל הסמכויות המופלגות שהמחוקק הפקיד בידיה, ולהלן שתי דוגמאות לכך:

 

א.     הקלה

על פי תקנות התכנון והבנייה, יש מכלול של זכויות שאותן רשאית הוועדה המקומית לאשר מעבר לתוכנית המתאר, כולל: חריגה באחוזי הבנייה, חריגה בקווי הבניין, חריגה במספר הקומות בבניין, חריגה בגובה הבניין, ועוד כהנה וכהנה. כל עוד לא מדובר ב"סטייה ניכרת" כהגדרת מושג זה בחוק התכנון והבנייה, הרי לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הזכות והסמכות להיעתר לבקשת בנייה חריגה, כפוף לתהליך של פרסום ולפי הצורך גם דיון בהתנגדויות. זאת ועוד, סטייה ניכרת מוגדרת בחוק ובתקנות שלא בהגדרה ברורה דיה, ושינוי אופי הסביבה הקרובה נחשבת לסטיית ניכרת, דבר שנתון לפרשנות ואינו מדויק וחד משמעי.

 

אלא שהוועדה המקומית לא חייבת לאשר את ההקלות המבוקשות: ברצותה, היא תאשר אותן, וברצותה – תדחה אותן, ולא קשה להביא נימוקים לכאן ולכאן. הדבר יוצר תלות של האזרח הנזקק לשירותי הרישוי – בוועדה הנותנת שירות זה, ותלות זו היא בסיס איתן להאדרת הביורוקרטיה ולהחלטות מפלות עם האחד, ומטיבות עם השני, והיו דברים מעולם.

 

עד כדי כך הנושא בעייתי, ששגרת העבודה של הוועדה הינה נגועה בהעדפות והטבות לעומת התנכלויות ודחיות בלתי מבוססות, בשרירות לב.

 

ב.     עיקרון המידתיות

בידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לא לאשר תוכנית אשר היא אינה ערוכה בהתאמה לתוכנית המתאר, לתקנות התכנון והבנייה ולהוראות סטטוטוריות אחרות, ואף תפקידה לנהוג כך.

כאן נכנס עיקרון המידתיות: כאשר באה לפתחה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תוכנית הכוללת הסדרי חנייה בניגוד לתקן החנייה, יכולה הוועדה לעשות אחת מן השתיים:

 

1. לדחות את התוכנית, ולהודיע למבקש כי אין לו היתר להקמת הבניין. במצב זה אין לו כל דרך לאשר התוכניות זולת להכין תוכניות מההתחלה ולעבור את כל תהליך הרישוי מנקודת הפתיחה, או לערור על החלטה זו.

2. לאשר את התוכנית, תוך הצבת תנאי שיתוקן החניון כך שיהא תואם את תקן החנייה. על ידי יישום אפשרות מס' 2, הליכי הרישוי נמשכים, ובמקביל למילוי דרישות שונות שעל המבקש לעמוד בהן, עליו גם לעדכן תוכניות, דבר שבשגרה.

 

לאמור, הוועדה צריכה לשקול, באילו מקרים היא תאשר תוך העברת נושא אי ההתאמה לטיפול חיובי של רישוי,  ובאילו מקרים "תיעצר העגלה" ולא יהיה רישוי. זו המחשה של עיקרון המידתיות: באיזו מידה יש להחמיר עם בדיקת התוכניות.

 

נושא המידתיות חשוב ועלול להיות מכריע בהליכי רישוי. יעיד על כך תיק ערר מספר 135/02 דרייב אנד ווש  - דורון ניאגו נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה ואחרים, החלטת וועדת ערר מחוז המרכז מיום 22 יולי 2002.

 

העורר הגיש בקשה להיתר בנייה של מבנה שייעודו בעיקר שטיפת מכוניות, והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לא אישרה את הבקשה להיתר, ונימוקיה עמה, כפי שיובהר בהמשך. על החלטה זו הוגש הערר בפני וועדת ערר מחוזית מחוז המרכז, והערר נדון בפני יו"ר וועדת הערר עו"ד איל ד' מאמו, אדר' רות טאומן, גב' שפרה פרנקל, מר ניסן קרופסקי ומר אלי הללי.

 

כאן המקום להבהיר כי בעוד שיו"ר וועדה מקומית לתכנון ולבנייה אינו בהכרח משפטן, אף על פי שההחלטות של הוועדה המקומית הן בעלות אופי שיפוטי ומבחינה עניינית עדיף ואף חיוני כי היו"ר יהיה משפטן, הרי יו"ר וועדת ערר מחוזית חייב להיות משפטן.

 

וועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה כי על הוועדה המקומית לאשר את הבנייה המבוקשת.

 

משהגיעה וועדת הערר למסקנה כי אין בתוכניות משום חריגה מהוראות תוכנית המתאר שחלה על השטח, פסקה כי לא הייתה הצדקה לפסול את התוכניות, וזאת אף על פי שלפי פסק דין של בית בג"ץ [בג"ץ 663/85 רובינשטיין ושות' בע"מ נגד הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז תל אביב, פד"י מ"ב  2 133] – גם כאשר התוכניות מתאימות בכל פרטיהן לתוכנית המתאר, מוסמכת הוועדה שלא לאשרן מטעמי תכנון.

 

אכן בג"ץ קבע הלכה זו, אולם וועדת הערר בצדק פסקה כי רק לעתים נדירות ובנסיבות מיוחדות ייעשה שימוש בהלכה זו של בג"ץ, ובשום אופן אין לאמץ את הגישה שבבג"ץ רובינשטיין, כדי להאדיר כוחה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ולאפשר לה בדרך של שיגרה לפסול תוכניות התואמות את תוכנית המתאר ואת התקנות.

 

וועדת הערר ציטטה מדבריו של ד"ר שמואל רוויטל ז"ל בספרו "דיני תכנון ובנייה בהוצאת סדן, אשר מהווים ביקורת נוקבת על הבג"ץ הנזכר לעיל, ולהלן הציטוט:

 

"הפסיקה דלעיל [רובינשטיין נגד הוועדה המחוזית – אב"ע] נראית לנו מרחיקת לכת, מכיוון שקשה לתאר מצב שבו מבקש אדם היתר בנייה בדיוק לפי המוגדר בתוכנית החלה, ובתקנות, וכי אותו אדם יסורב על ידי רשות הרישוי המקומית מכיוון שהיא, רשות הרישוי המקומית, דורשת דרישות תכנון ואיכות הסביבה שמעבר לדרישות שבתוכנית ובתקנות... התוצאה של הפסיקה בעניין רובינשטיין נראית לנו כגלישה מתחום המוגדר והברור אל תחום של ערפול ואי-וודאות".

 

אמנם היו לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה מספר הסתייגויות מהתוכנית, אך כאמור לא כל אי התאמה כרוכה בהכרח בפסילת התוכנית. הסתייגויות אלו היו צריכות – במקום לגרום לפסילת התוכניות ודחיית הבקשה – להיכלל במכלול תנאי ההיתר, וכך החליטה וועדת הערר בתיק הנזכר לעיל [[135/02]:

 

"...לא הייתה הצדקה לראות בכך עילה לסירוב מוחלט, דבר אשר אינו הולם את עיקרון המידתיות והסבירות הנדרשת מהוועדה המקומית".

 

ובהמשך:

 

"גם עיקרון המידתיות אותו הזכרנו מחייב היה, אפילו גם לעמדת הוועדה המקומית עצמה, בחינתם של תנאים (כפי שלמעשה הומלץ על ידי הדרג המקצועי של הוועדה המקומית) וכיוצא בזה בטרם תיחפז הוועדה ותסרב באופן מוחלט לבקשה להיתר. כפי שנמצא בבג"ץ 1636/92 הנ"ל [העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה ברמת אביב נגד הוועדה המחוזית תל אביב, פד"י מ"ז 5  573]  "השימוש בשיקול דעת זה, היכול להתבטא בקיום תנאים הכרחיים וחיוניים שבשלב התכנון קשה היה לעמוד על חיוניותם, ראוי שייעשה בצמצום ובזהירות".

 

המסקנה היא כי אין להרים ידיים מהר מדיי, ואם על פי חוות דעת מקצועית טועה הוועדה המקומית בדחיית תוכנית כלשהי, יש בהחלט לא לראות בהחלטתה סוף פסוק ולשקול הגשת ערר.

 

ועוד, מוצע בזה לרשויות הרישוי לנהוג באחידות מוחלטת באשר להקלות, ולהיזהר בפסילת תוכניות שבמהותן תואמות את תוכנית המתאר ואת התקנות, גם אם יש צורך לערוך בתוכניות ההיתר אי אלו שינויים או תיקונים. שינויים או תיקונים אלו יכולים וצריכים להיכלל בתנאי ההיתר, ולא לגרום לעצירת תהליך התכנון דבר שעלול לעכב פרוייקטים או לבטלם שלא בצדק. הייתי מצפה מהמחוקק שיבטל כליל את מנגנון ההקלות, אשר מאפשר לוועדה המקומית ליצור תלות בלתי בריאה של האזרח ברשות.

 

        

  21/05/2010




תגובות חברי הקהילה   (0 תגובות)
אין תגובות
2009 © עורכי דין - ReadLaw כל הזכויות שמורות ל