|
ICC 2012 כוללים מספר שינויים מנוסח כללי ה-ICC לבוררות 1998 ("ICC 1998"). ברשימה זו נביא את החשובים שבשינויים אלה וכן נדון בתמצית באופן ניסוח סעיף בוררות על פי כללי ICC 2012.
שינויים שנועדו להשיג יעילות ומהירות בהליכי הבוררות
אחת מן המטרות של צוות ההיגוי של ה-ICC היתה לפתור את הביקורות ההולכות וגוברות בדבר עלויות וזמן ההליכים בבוררויות בין לאומיות, במיוחד בוררויות ה-ICC. צורך זה בא לידי ביטוי בשינויים הבאים בכללי ICC 2012:
· התנגדות לסמכות שיפוט. במסגרת ICC 1998 החלטה בדבר סמכות השיפוט ניתנה על ידי בית דין של ה-ICCכאשר הועלתה התנגדות בדבר סמכות השיפוט או לא הוגשה "תשובה"[i]. ICC 2012 לעומת זאת קובע כי החלטה בדבר סמכות השיפוט תינתן רק כאשר ה"מזכיר הראשי" מפנה את הנושא לבין הדין של ה-ICC, דבר אשר יקרה במקרים חריגים (כאשר מדובר במספר צדדים ומספר חוזים – ראה מטה דיון)[ii].
· חובת הבוררים הממונים להצהיר ב"הצהרת הקיבול" (statement of acceptance) כי יש להם את הזמן הנחוץ לדון בבוררות וכן לקבוע מראש את המועדים בהם לא יהיו זמינים בתקופה שבין 12 עד 18 חודשים[iii].
· סמכות בין הדין למנות באופן ישיר את הבוררים ללא המלצת הוועדות האזוריות[iv]ובכך למנוע עיכובים מיותרים.
· חובת בית הדין והצדדים "לעשות כל שביכולתם, במהירות הנדרשת ובאופן יעיל וחסכוני בהתחשב במורכבות וסכום הסכסוך"[v].
· חובת בית הדין לכנס בהקדם האפשרי את הצדדים להליך ("case management") על מנת לדון עם הצדדים בדבר סדרי הדין[vi]בשים לב להמלצות סדרי דין המופיעות בנספח 4 לכללי ICC 2012.
· חובת בין הדין להכריז על סיום ההליכים בהקדם ולאחר (1) הדיון האחרון בנושאים הטעונים פסק, או (2) הגשת הסיכומים האחרונים המאושרים בעניינים כאמור, ובמקביל להודיע למזכירות ICCוהצדדים המועד בו ינתן הפסק[vii].
· מתן סמכות לבין הדין לקחת בחשבון בפסיקת ההוצאות האופן שבו מילא כל צד את חובתו לנהל את הבוררות במהירות ויעילות חסכונית[viii].
בורר דחוף
סעיף 29 ונספח 5 כוללים סעיפים בדבר הליכי בורר דחוף. מטרת הוראות אלה לאפשר בקשה לצווי ביניים בתקופה הביניים עד שמונה בית הדין, וזאת במטרה למנוע פניה לבתי הדין האזוריים. אמנם בעבר היה קיים הליך דומה (rules of a pre-arbitral referee procedure) אשר איפשר פניה של הצדדים בהליכי צווי ביניים, אך הליכים אלה היו כפופים להסכמת הצדדים במפורש. לעומת זאת, ההליך החדש בדבר בורר דחוף אינו מצריך את הסכמת הצדדים במפורש. נהפוך הוא, צדדים אשר לא מעוניינם באפשרות זו חייבים להחריג זאת במפורש בהסכם הבוררות.
הליכי בורר דחוף יחולו במידה ושלושת התנאים המפורטים להלן חלים:
· הסכם הבוררות נערך בין הצדדים לפני 1 ינואר 2012[ix].
· הצדדים לא החריגו את חלות הוראות בורר דחוף[x].
· הצדדים לא הסכימו על הליכי צווי ביניים באופן שונה (לדוגמא, ההליכים כאמור (rules of a pre-arbitral referee proc edure))[xi].
בנוסף, הוראות ה"בורר דחוף" יחולו רק על צדדים החתומים על הסכם הבוררות או יורשיהם[xii]. קרי, הוראות אלה לא יחולו על מי שלא חתום על הסכם הבוררות גם אם נמצא לאחר מכן על ידי בית הדין כי הוראות הסכם הבוררות מחייבים אותו[xiii].
ההליכים בדבר בורר דחוף הינם כדלקמן:
· בקשה לבורר דחוף תוגש למזכירות ה-ICC[xiv].
· נשיא בית הדין ימנה בורר דחוף תוך יומיים מהגשת הבקשה[xv]בהנחה שבוררים לא מונו בנתיים.
· הבורר הדחוף חייב להיות עצמאי ובלתי תלוי[xvi]ולא יכול להיות ממונה לאחר מכן כבורר בבית הדין שמונה[xvii].
· תוך 15 יום מקבלת התיק יחליט הבורר הדחוף בבקשה ויתן את החלטתו בצורת צו ולא פסק[xviii].
צו של בורר דחוף יחול עד פסק בית הדין, אלא אם בין הדין החליט להאריך את תוקף הצו[xix]. על אף האמור לעיל, בין הדין אינו כפוף לצו ובית הדין רשאי לשנות, לתקן או לבטל את הצו[xx].
עלויות בקשה למינוי בורר דחוף הינן קבועות ועומדות על 40,000 דולר ארה"ב לתשלום במועד הבקשה. במקרים חריגים יכול נשיא בית הדין של ה-ICC להגדיל סכום זה.
הוראות אלה אמורות להחליף את הצורך של צדדים להסכם בוררות על פי כללי ה-ICC לפנות לבתי משפט לצורך קבלת צו ביניים, ובהכרח, אמור להקטין את ההוצאות הקשורות בהליך כאמור כמו גם את הסיכון הכרוך בבקשה כאמור.
סכסוך הכולל מספר צדדים ומספר חוזים
סכסוך הכולל מספר צדדים ומספר חוזים (קרי, סכסוך הכולל יותר משני צדדים ויותר מחוזה אחד) מעלה סוגיות רבות בבוררות בין לאומית. ICC 1998 לא נתן פתרון למקרים כאלה, למעט בסעיף 10 הכולל הנחיות בדבר מינוי הבוררים. לעומת זאת, ICC 2012 כולל הנחיות מפורשות כיצד לנהוג במקרים כאלה, ולמעשה מעגן את הפרקטיקה שהחלה להיות נהוגה ב-ICC.
· צירוף (joinder). סעיף 7 קובע את המנגנון על פיו יצורף אדם אשר אינו חלק מהבוררות (קרי, צד נוסף) על פי בקשה לצירוף, אשר דומה בצורתה לבקשה לבוררות..בקשה כאמור יכול שתוגש בכל עת עד למועד שבו בית הדין מונה. אולם בקשה כאמור איננה מעניקה עדיין לבית הדין את הסמכות השיפוטית על הצד הנוסף. הצד הנוסף עדיין יכול לטעון להעדר סמכות וחלות כללי הבוררות עליו.
· תביעות נגדיות. סעיף 8 מאפשר תביעות נגדיות בין מספר צדדים להליך וזאת עד למועד בו הוסכמו "כללי ההנחייה" (terms of reference). כאמור לעיל, תביעות נגדיות כפופות להתנגדות בגין סמכות.
· מספר חוזים. סעיף 9 מבהיר כי עילות הנובעות ממספר חוזים (לדוגמא, הסכם בעלי מניות והסכם שיתוף (joint venture)) יכולות להתדיין במסגרת הליך בוררות אחד, ללא קשר לסוג הסכם הבוררות הכלול בכל אחד מן החוזים, ובלבד, כמובן שהסכמי הבוררות תואמים. גם כן לצדדים האפשרות להתנגד לסמכות.
· איחוד. סעיף 10 מאפשר, על פי בקשת אחד הצדדים, לאחד שתיים או יותר בוררויות בפני בוררים של ה-ICC לבוררות אחת, כאשר (1) הצדדים מסכימים (2) כל התביענות הינן תחת הסכם בוררות אחד, או (3) כאשר התביעות הינן במסגרת הסכמי בוררות שונים, אך הבוררויות הינן בין אותם צדדים, והסכסוכים בבוררויות נובעים מאותם יחסים משפטיים ובית הדין מוצא את הסכמי הבוררות תואמים.
· מינוי בית הדין. סעיף 12 קובע כי בית הדין ימנה 3 בוררים בסכסוך רב צדדי. על הצדדים במשותף למנות בורר. צד נוסף יכול גם להשתתף בהליך המינוי. בהעדר הסכמה בדבר המינוי, ימנה ה-ICC את הבוררים.
סודיות
בדרך כלל, כללי בוררויות אינם מחילות סעיפי סודיות. ICC 2012 גם כן אינו קובע דבר בעניין סודיות ההליכים, אולם סעיף 22(3) ICC 2012 מעניק לבית הדין את הסמכות על פי בקשת אחד מן הצדדים להורות כי ההליכים, הצווים ו/או הפסק כפופים לסודיות וכן לנקוט בצעדים אשר ימנעו גילוי סודות מסחריים ומידע מסווג.
ניסוח סעיפי בוררות ICC
כיצד משפיעים כללי ICC 2012 על ניסוח סעיפי בוררות. ובכן, במקרה של שני צדדים וחוזה אחד, אין שוני מהותי והסעיף הסטנדרטי עדיין ממומלץ ללא שינוי.
כאשר מדובר במספר צדדים ומספר חוזים, ההוראות החדשות צריכות להלקח בחשבון בעת ניסוח סעיפי הבוררות. לדוגמא, הסכם בוררות כללי אשר יחול על כלל ההסכמים.
בכל מקרה, על הצדדים לתת את דעתם אם ברצונם להחריג את חלות הבורר הדחוף במקרה של סכסוך. דבר זה צריך להאמר ולהחתם במפורש.
----------------------------
לפרטים נוספים בנוגע למאמר זה נא לפנות לעו"ד דן צאום (DAN ZAUM),
ZAUM & PARTNERS, 228 AVENUE LOUISE, 1050 BRUSSELS, BELGIUM,
בטלפון 0032-2-6479000 או בפקס 0032-2-6479004 או בדואר אלקטרוני dz@zaum.be
www.zaum.be– www.preventive-law.eu
מאמר זה הינו לצורך מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוו"ד מקצועית. קוראים מתבקשים להתייעץ עם בעל מקצוע בהתאם לעניין
[iii] סעיף 11(2) ICC 2012. נוהל הקיים כבר משנת 2009.
[iv] סעיף 13(4) ICC 2012.
[v] סעיף 22(1) ICC 2012 – המטרה למנוע הליכים רישמיים ושכיחים אשר חוזרים על עצמם מבלי קשר למהות, נושא ומורכבות הסכסוך.
[vi] סעיף 24(1) ICC 2012 – התכנסות כאמור יכולה להיות פנים אל פנים או באמצעות מדייה אלקטרונית (טלפון, ווידאו וכיו"ב).
[ix] סעיף 29(6)(א) ICC 2012.
[x] סעיף 29(6)(ב) ICC 2012
[xi] סעיף 29(6)(ג) ICC 2012
[xii] סעיף 29(5) ICC 2012
[xiii] מקרה כאמור יחול בשלב קביעת או ברור הסמכות המקומית
[xiv] סעיף 1 נספח 5 ICC 2012
[xv] סעיף 2(1) נספח 5 ICC 2012
[xvi] סעיף 2(5) נספח 5 ICC 2012
[xvii] סעיף 2(6) נספח 5 ICC 2012
[xviii] צו כאמור מפחית את סיכויי האכיפה על פי אמנת ניו יורק. אך קיימים אפשרויות אכיפה אחרות. בנוסף סעיף 29(2) ICC 2012 קובע כי על הצדדים לקיים כל צו הניתן על ידי בורר דחוף, וצד אשר לא יקיים צו כאמור יכול שיפסקו נגדו פיצויים.
[xix] סעיף 6(6) נספח 5 ICC 2012
|