פלטפורמה לעורכי דין המאפשרת אינטראקציה בין עורכי הדין ובין לקוחות פוטנציאלים וקיימים.
עורכי דין
דרג אותי
ניקוד .0
אינדקסים ולוחות
אינדקס עורכי דין
שרותים משלימים
לוח הצעות עסקית
לוח מודעות כללי
עורכי דין באתר
עו"ד שרף,אלקיים ושות' , משרד עורכי - דין
עו"ד מאי מרקוביץ
עו"ד רונית ארוך כהן
עו"ד אלי דסה
עו"ד ליבנה קציר
מתמחה צבי חיימוביץ
עו"ד אפרת חורי הרוש
עו"ד עמיחי גלודבאום
עו"ד מיכאל רייכלסון
עו"ד הראל לפידות
 >>   >> 

שאפו ענקי למשטרת פתח תקווה.

(21/06/2013)
דורון בלדינגר<br />מומחים וחוות דעת
מאת דורון בלדינגר
מומחים וחוות דעת

לא מחובר

מי מכם שקורא את הכותרת בטח מתפלא עכשיו. איך זה קרה שדווקא אני, אשר מבקר לא אחת את התנהלות המשטרה במיוחד בחקירות פליליות, בחרתי לפתוח במשפט הלל ושבח למשטרת פ"ת. אך אין כאן ציניות ושורה זו נכתבה בהערכה רבה. מגיע להם שאפו ענק על תפקודם באירוע חריג, שהייתי עד להתפתחותו השבוע, שלב אחרי שלב. וכן, יש גם משטרה אחרת. אני מאמין, שבדיוק כמו שחשובה הביקורת על המשטרה במקרים מסוימים, כך יש לציין בשבחה במקרים אחרים. וכשיש מילה טובה להגיד בזכותו של אדם, ראוי שזו תאמר בפרגון גדול ובקול רם, כי מה שמגיע - מגיע.

 

הסיפור הבא יראה לכם אולי כמו עוד פרק בסדרה "ללא עקבות", אלא שבמקרה זה מדובר בדמויות אמיתיות ובסיפור אמיתי, שהתרחש השבוע בפתח תקווה.

מעשה שהיה כך היה, ביום ראשון בשעת לילה מאוחרת (17.6.13, 01:39) אני מקבל הודעה לסלולארי, ובה חברה טובה שולחת לי מסרון "עדיין ער?"

אציין, כי בגילנו (40+) הודעות מסוג זה, האופנתיות אולי בקרב הרווקים הצעירים, אינן הודעות שבשגרה. ולכן אני מקליד מיד מיתוך החשכה ומבלי שאצטרך להעיר את משפחתי: "כן. מה קרה?". לא עוברות 10 שניות והטלפון מצלצל. מיד היה לי ברור שקרה משהו מספיק רציני בשביל שהיא תצלצל בשעה כזו.

קולה של חברתי נשמע מודאג מאד והיא מספרת כי חזרה ממשטרת פ"ת לאחר שדווחה על בן זוגה כנעדר. מאז שהגיעה לביתם בשעות הערב המוקדמות, אינה מוצאת אותו.

אציין כי מדובר בבחור כבן חמישים שהוא קבלן עצמאי של ההוצאה לפועל, שעוסק כ-25 שנה בתחום ומעולם לא נעדר כך מביתו.

דממה שררה בקו... אני שואל: "ניסית להתקשר אליו?"

מסתבר ששני הטלפונים שלו נמצאים בבית וכך גם רכבו נמצא בחניה. רף הלחץ עולה, מנסים לחשוב מהר ולהתפקס על אף שעת הלילה המאוחרת. ו"רגע...", אני שואל,      "בררת אולי הוא אצל חברים? אולי הוא יצא לבלות?" והיא משיבה, שצלצלה כבר לכל חבריו ולאחיו ואף אחד אינו יודע איפה הוא.  גלגלי המוח מתחילים להגביר מהירות, חייבים לחשוב ביצירתיות ומהר, לצאת אל מחוץ לקופסא ולהיכנס דווקא לראשו שלו.

אני מכיר את הבחור כבחור שמח דווקא, הוא אוהב לצאת ולבלות, אך נוהג לצאת בסופי שבוע דווקא. העלמות שכזו אינה דבר שבשגרה אצלו, ובמיוחד חריג שיעלם לזמן ממושך כל כך מבלי להודיע לאף אחד.

ואז מתחיל להבנות הקשר ומארג התרחישים. נניח שיצא ונפגש עם חבר ונניח שאולי אף שכח את שני הטלפונים שלו בבית, הרי שהיה יכול להתקשר מטלפון של אחר.

לאט, לאט, מתחיל להצטבר מידע, אך איתו עוברות הדקות, שהופכות לשעות שמתארכות כמו נצח.

מסתבר שבני, נראה לאחרונה ע"י אחיו בשעה 17:50, עת היה בדרך חזרה לביתם, אך בשעה 19:45, כשחזרה חברתי אל הבית, היא מצאה אותו ריק. שני הטלפונים של בני מונחים דלוקים על השולחן, מפתחות הרכב במקומם ובני כבר לא נראה יותר ע"י אף אחד.

"ומה לגבי מצלמות אבטחה?" אני שואל.    אז מזל שמדובר בבניין בו הכניסות מצולמות, ובנו של בני כבר העיר את השכנים הרלוונטיים ומנסה לאתר את אביו במערכת האבטחה. והנה מסתבר שבני נראה מגיע עם רכבו לבניין בשעה 17:55, ו-2 דקות לאחר מכן, נצפה נכנס למעלית, אשר עולה אל ביתם. אבל מאז הוא נעלם. עוברים שוב על מצלמות האבטחה והאיש לא נראה יוצא יותר את הבניין.

הזמן עובר והוא לא לטובתנו ואיתו מתחילות לצוף השאלות הקשות כגון: "כשהגעת הביתה, מצאת אולי חלון פתוח?", "האם ידוע לך על סכסוך, שהיה לו עם לקוח או אולי עם חייב מסוים?" "ומה לאבי הטלפונים?"

התחלנו לעבור על השיחות האחרונות, לבדוק אם המספרים מוכרים, אולי נמצא טלפון מטריד, שחזר וצלצל שוב ושוב.

שיחה שהיא ארוכה מידי היא מחשידה, אך גם שיחה קצרה מידי מחשידה לא פחות.              "ומה עם הודעות?" עוברים על המסרונים האחרונים, שהגיעו למכשיר הטלפון ובודקים גם הודעות יוצאות, מקשיבים לתא הקולי ואין שום ממצא רלוונטי.

סרטי האימה מתחילים לרוץ בראש, הרי חלונות הבית נמצאו סגורים, ולא אופייני לבחור לצאת את ביתו בלי מכשירי הסלולאר שלו.

העולם הפלילי הסובב את חיינו בשיגרה מתחיל לעורר ספקות, שהרי עצם העניין שהטלפונים מצויים בבית, כמוהם על מנת לנתק את בני מהסביבה ומהאפשרות לבצע איכון סלולארי על הטלפונים שלו ובכך לאתר את מיקומו.

השעות עוברות ובמקביל נערכים חיפושים ע"י קרובי המשפחה וחברים, סורקים את הבניין בן 18 הקומות, שוב ושוב, בודקים את חדרי המדרגות, אפילו עלו והציצו אל הגג החשוך ואין זכר לאיש.

במקביל אני מתחיל לבנות תרשים זמנים המשלב בין השאר את הפרופיל ההתנהגותי של בני. אין מצב שהאיש נעלם כך ולא הגיוני שמכשירי הטלפון הסלולארי שלו בבית.

השעה כבר 3 לפנות בוקר, כל דקה שעוברת רק מגבירה את החשש לחייו ומרחיקה אותנו ממציאתו. אני בודק עוד מידע לגבי מצלמות האבטחה ומגלה שישנה דרך ואפשרות סבירה להוציא את האיש מהבניין מבלי "להיתפס" במצלמות האבטחה, ומכאן החשש גובר.

אם היינו עוסקים במצב עניינים אחר ולא בקבלן הוצאה לפועל, סביר שהיו מתבטלים כמה תרחישים אשר כעת תופסים את מיקומם במעלה מדרג האפשרויות.

03:30, בנו של בני החליט להזמין את מכבי האש, כדי שיבדקו את פיר המעלית ורק כדי לשלול אפשרות, שאני חייב לומר שנראתה מופרכת למדי.  אך ככל שהלחץ גובר, הכל נבדק.

המשטרה מצידה מוציאה מברקים ושולחת מיילים לכל תחנות האזור, הדיווח על הכרזתו של בני כ"נעדר" פושטת לכל עבר. והשעות עוברות ואיתם הלחץ רק גובר.   

8:00, עלה הבוקר. תדריך במשטרת פתח תקווה, קציני התחנה עורכים הערכת מצב ואני בדרך אליהם ומשם אל הבניין לבדיקת מצלמות האבטחה.  

באירוע חריג, כמו אירוע חריג, זו העת לשלב זרועות, השוטרים עם אזרחים, עם חברתי ובני המשפחה וכולם ביחד חושבים איך ממשיכים ומתקדמים מכאן.

אני פוגש את ישראל, חוקר מערכות האבטחה של תחנת המשטרה, מציג את עצמי ומצטוות אליו לכל משימה שאדרש, הרי באנו לעזור ולעבוד בשת"פ ולא לשחק במשחקי אגו.

אנו מגיעים לבניין, ישראל ואני מתיישבים על מערכת מצלמות האבטחה, מתחילים לסנכרן שעונים שאינם מכוילים, לומדים את התנהלות הזירה ואת הזמנים המדויקים של רצף האירועים.

פתאום, מאתרים בין השאר, שבני יצא עם רכבו את הבניין חצי שעה לפני שרכבו נראה חוזר אל הבניין, רגע לפני שנעלם. מכאן, מוסיפים עוד אפשרות לרשימת התרחישים,             אולי נפגש עם משהו? אחיו של בני מגיע לבניין ועובר תשאול במקום, מסתבר שהוא פגש את בני בטווח הזמנים של אותה חצי שעה שיצא וחזר. מנסים ללמוד את בני, את תנועותיו, צורת הליכתו עת נכנס לבניין. בני לא נראה לחוץ, הכל נראה שיגרתי. ברור גם, שאף אחד לא המתין לו בקומה, שהרי מפתחות הרכב היו במקומם ולא ניכר בבית שום אי סדר שיעיד על כך שיצא את הבית בחופזה. ישראל ואני עוקבים אחר כל תנועה חשודה וכל מצלמה רלוונטית בטווח השעות הממוקד בו אנו יודעים שבני נעלם (17:55 – 19:45) ובינתיים אני מציע לבת זוגתו ובנו, שיעשו שוב סיבוב סביב הבניין ויעלו שוב גם אל הגג לסריקה מדוקדקת באור יום.

פתאום הטלפון מצלצל, קולות בכי ברקע "האבדה נמצאה – האבדה נמצאה".

מיד מקפלים את הציוד ועולים לגג הבניין, שם נמצא בני בפינה קטנה, שוכב ובוכה כמו ילד, האיש שבור נפשית וממאן לזוז ממקומו. אני נגש אליו מנסה לדובב אותו, שהרי אין אנו זרים. הוא בוכה ומדבר חלקי משפטים על "המערכת" ש"דפקה" אותו ועל סחבת ובירוקרטיה.    אני מעדכן ומסביר לו, שהוא מוגדר כנעדר במשטרה ואיתנו נמצא גם חוקר מצלמות ושאנחנו כבר יושבים זה זמן בבניין ולומדים את תנועותיו. אני שואל אותו "לאן נסעת עם הרכב אתמול בערב, לחצי שעה, כשפגשת את אחיך לפני חזרתך?"  והוא משיב בבכי "קניתי שימורים".

אנחנו מנסים להרגיע אותו, מצליחים להביא אותו למצב ישיבה ונותנים לו מים.

ישראל השוטר, מדווח לתחנה על מציאתו. הקצינים בתחנה בשוק על כך שבני נמצא שרוע על גג הבניין ומבינים שלא ניתן יהיה להביאו אליהם. בתוך דקות, כהרף עין, פינת גג הבניין בקומה ה-18 התמלאה ב- 4 קציני משטרה נוספים. הבכיר שבהם בלבוש אזרחי, שמו אודי, רוכן אל בני ומדבר אל ליבו.

בינתיים, אני מתרחק קצת על מנת לאפשר לאודי לדסקס עם בני בפרטיות אחד על אחד. מסתכל לצדדים ומוצא בפינה אחרת תיק צהוב גדול ובו כ- 10 ליטר מים ואותן קופסאות שימורים שבני נסע לקנות באותה חצי שעה שזיהנו את רכבו במצלמות האבטחה.

מסתבר שאיש התארגן לשהייה ממושכת על גג הבניין למשך שבוע ימים בו בחר להעלים את עצמו מהעולם.

לאחר דברים שהחליפו אודי השוטר ובני, כל השוטרים עוטפים את בני ברגישות ראויה להערכה ומורידים אותו אט אט מגג הבניין אל תוך דירתו. כולם מבינים שבמצב העניינים שנגלה לעינינו, נכון יהיה ללמוד את המצב ולתחקר את בני בדירתו שלו, מאשר לגרור אותו אל התחנה, במצבו המעורער גם כך.

אודי, משחרר את הצוות, שהגיע איתו להמשך שיגרת יומם ונשאר איתנו בדירה, יושב עם בני במשך יותר משעה ושומע את סיפורו שלב אחרי שלב.

בני מוציא שקית ניילון עם פסקי דין והחלטות בית משפט, מראה לאודי ומסביר לו על התהליך הפרוצדוראלי והמתיש שעבר והוא שהביא אותו לנקודת המשבר הגדולה בה הוא נתון כעת. אותו משבר שערער אותו עד למצב בו בחר להעלים את עצמו ולהתבצר בגג הבניין.

ואני...יושב לידם וחושב באותם רגעים על הביקורת הרבה שיש לי לעיתים על התנהלות המשטרה בחקירות ונפעם לראות את אודי, אשר בסבלנות רבה, שומע את מוצא פיו של זה שהרגע מצאנו על גג הבניין לאחר היעדרות של כמעט 20 שעות. וברגעים אלו ליבי נמלא בהערכה על התנהלות המשטרה, אותו צוות ממשטרת פתח תקווה, ישראל, אודי והאחרים שפעלו במקצועיות רבה ורגישות ראויה לציון וכן, שאפו לכם משטרת פתח תקווה – יצאתם גדולים מהחיים. גאווה לנו, שיש גם שוטרים כאלה.   

 

 

 

רקע על בני:

עובד במשך שנים רבות כקבלן הוצאה לפועל, ונחשב בין המובילים בתחום, עבר הליך משפטי ממושך ומייגע, שנקלע אליו בעקבות טעות של אחר, וכך מצא עצמו במשך חודשים רבים מנותק מעבודתו ומלקוחותיו, שכן תעודת המינוי שלו כבעל תפקיד ברשות האכיפה והגבייה, נשללה ממנו עד תום ההליכים נגדו. בתחילת החודש בוטלה הרשעתו בביהמ"ש, שהורה על החזרתו לתפקיד והשבת תעודת המינוי לידיו. אך מסתבר שבעקבות בירוקרטיה של המערכת, לא התכנסה הועדה המתאימה, שצריכה הייתה להשיב לו את תעודת המינוי ומכאן שמצא את עצמו ממשיך לשבת בביתו בחוסר מעש ולא יכול היה לספק את שרותיו ללקוחותיו, עניין שפגע בו קשות, הן מבחינת פרנסתו בטווח הקצר והן מבחינת ההשלכות הנובעות מכך לטווח הארוך.

השבוע החליט בני להעלים עצמו מן העולם ולהתבצר בגג הבניין בקומה ה-18.

וזה הרקע לאירוע המרתק שסופר כאן. מקרה חמור, בו הגיע אדם לנקודת קצה ומצוקה נפשית על רקע הליך פרוצדוראלי, שיכול היה אולי להיפתר בדרך אחרת וקצרה הרבה יותר.
השאלה המרכזית היא: איך קורה מצב כזה ואיך נוכל למנוע מצבים דומים בעתיד?

 

 



דורון בלדינגר.

מהנדס, מומחה וידאו וסאונד

לתחום החקירות והמשפט הפלילי

www.tvclip-fi.co.il




תגובות חברי הקהילה   (0 תגובות)
אין תגובות
2009 © עורכי דין - ReadLaw כל הזכויות שמורות ל