מאת גיל נדל עורך דין לא מחובר

בסקירה זו נתאר מקרה בו החליט יבואן מוצרי מזון להגיש עתירה כנגד רשות המכס (משרד האוצר), בבית המשפט הגבוה לצדק, ולא בבית משפט אזרחי (שלום או מחוזי).

היבואן טען כי מאחר ורשות המכס נקטה באפלייה אסורה שלו לעומת יבואנים אחרים של מוצרים דומים, מן הראוי שבג"צ ידון בנושא זה ולא בית המשפט האזרחי.

בג"צ קבע כי הסמכות לדון בתביעות בנושא תשלומי מכס וסיווג מכס, לרבות בדבר טענת אפלייה, היא בבית המשפט האזרחי, ודחה את העתירה על הסף.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

יבואן של עלי גפן ממולאים באורז עתר לבג"ץ כנגד החלטת רשות המכס בדבר סיווג של טובין המיובאים על ידו, החלטה שבעטיה נדרש לשלם מיסי יבוא בשיעור גבוה יותר., והמיסים שולמו אגב מחאה לפי סעיף 154 לפקודת המכס [נוסח חדש].

לפי ההחלטה, שונה הסיווג של המוצרים מפרט מכס 19.04 לצו תעריף המכס ("מזון מעובד המתקבל ע"י תפיחה או קלייה של דגנים או של מוצרים של דגנים") לפרט 20.08 לצו ("פירות, אגוזים וחלקי צמחים אחרים הראויים למאכל, שעובדו או שומרו בצורה אחרת").

במסגרת העתירה, טען היבואן הן כנגד החלטת הסיווג של הטובין אך גם העלה טענות לאפליה מצד הרשויות, שכן לטענתו יבואנים אחרים של טובין זהים ממשיכים לסווגם בפרט המכס הקודם.

בשל נושא האפלייה, טען היבואן כי הסמכון לדון בתביעה זו מסורה לבג"צ ולא לבית המשפט האזרחי ובכך ניסה לייצר אבחנה לעומת תביעת מכס "רגילה".

החלטת בג"צ:

בג"ץ דחה את עתירת היבואן על הסף וזאת מהטעם שבפני היבואן קיים בנסיבות העניין "סעד חלופי" - והוא פניה בתביעה לבית משפט אזרחי רגיל "במסלול הרגיל".

בית המשפט חזר על ההלכה והפרשנות המקובלת בקשר עם סעיף 154 לפקודת המכס, לפיה ככל שהתגלע סכסוך בנוגע למס שיש לשלם, והסכום שולם תחת מחאה, ביהמ"ש המוסמך לדון במחלוקת הוא ביהמ"ש האזרחי. במסגרת תובענה בבית משפט אזרחי, נאמר כי התובע אינו מוגבל אך לטענות בדבר התשלום ששולם אגב מחאה, והוא יכול לפרוס את מכלול טענותיו הן ביחס לסיווג הטובין והן ביחס לטענת האפליה שלו לרעה.

פסק דין זה חזר על ההלכות הקודמות שנפסקו מפיו של בית המשפט הגבוה לצדק, לרבות פסק הדין בעניין נאות הככר מסעות וטיולים בע"מ וכן פסק הדין בעניין "שרון" מפעלי מתכת בע"מ. בשני פסקי הדין נקבע זה מכבר כי בתביעה לפי סעיף 154 לפקודת המכס הדרך הנכונה לתקוף את סיווגם של הטובין והשבת המיסים היא באמצעות בית משפט אזרחי, ולא בג"ץ.

לאור זאת, העתירה נדחתה על הסף והיבואן חויב בהוצאות של 5,000 ש"ח.

[בג"ץ 1574/15ד.ס.פ (1993) סוכנויות יבוא בע"מ נ' שר האוצר ואח',פסק-דין מיום 24.3.15, הרכב השופטים פוגלמן, זילברטל ומזוז. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד אריאל מירלמן. למדינה- עו"ד יונתן ציון-מוזס]

הערה:

מן ההחלטה עולה תמונה ברורה לפיה דרך המלך היא שתביעות בנושא מכס - אין מקומן בבג"צ אלא רק בבתי המשפט האזרחי.

יחד עם זאת, קיימים מקרים חריגים שבהם בג"צ ידון בענייני מכס. כזה הוא המקרה שעלה לדיון בשנת 2013, שבו יבואן מוצרי מזון שיוצג על ידי משרדנו עתר לבג"צ כנגד החלטת רשות המכס להתחיל ולהטיל מכס על דגי אמנון מעובדים בפלפל שחור. באותו המקרה, לא נדחתה העתירה על הסף, ובג"צ דן בה ובסופו של דבר הושג הסדר לפיו משלוח הדגים ישוחרר בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בגובה הפרשי המיסים, והתיק הועבר לבית המשפט האזרחי להמשך דיון. לפירוט אודות מקרה זה, לחצו על הקישור הבא:

שחרור דגים שסיווגם שנוי במחלוקת - ערבות בנקאית במקום תשלום המכס