התופעה של יבוא מקביל הולכת ומתפשטת בארצנו.
מותגים רבים מיובאים לא רק דרך היבואן הבלעדי/הרשמי, אלא גם באמצעות יבואנים
אחרים.
מבחינת הצרכן, כל עוד מדובר במוצרים מקוריים
ולא מזויפים, התופעה של יבוא מקביל היא מבורכת, שכן היא מעודדת את התחרות ומביאה
להורדת מחירים.
כאשר מדובר ביבוא מקביל של מוצר מקורי, ברור
שמותר ליבואן המקביל לעשות שימוש בסימן המסחר של המוצר (אם קיים כזה) לצורך מכירת
המוצר.
מצבים כאלה עשויים לעורר תגובת נגד מצד
היבואנים הרשמיים (הבלעדיים), שכן דבר זה מביא ל"שבירת" הבלעדיות שלהם
ולתחרות בתחום, שמבחינתם אינה רצויה.
בהתאם לכך, וכחלק מנסיונם של היבואנים הבלעדיים
לחסום את היבוא המקביל, פעמים רבות מתגלגל לפתחו של בית המשפט סכסוך בין יבואן
רשמי או בעל הזכות לבין יבואן מקביל.
בדרך כלל, כאשר מדובר בטובין מקוריים ולא
מזויפים, תהיה ידו של היבואן המקביל על העליונה בבית המשפט. בהכרעות בסכסוכים מעין
אלה חזרו בתי המשפט פעמים רבות על כך שתופעת היבוא המקביל היא מבורכת, מעודדת את
התחרות החופשית, מיטיבה עם הצרכנים, ואין בסיס חוקי למנוע אותה כל עוד אין ספק
שמדובר במוצרים מקוריים, ולא במוצרים מזויפים אשר עשויים להטעות את הציבור.
אך מעבר למכירת המוצר המקורי עצמו, מה מותר ומה
אסור ליבואן המקביל לעשות בתחום הפרסום והשיווק?
האם מותר ליבואן מקביל להרחיב את השימוש בסימן
המסחר המוגן, ולעשות בו שימוש גם בפרסומים, באתר האינטרנט שלו, בשם עסקו?
המחלוקת שבין טומי הילפיגר והיבואן הרשמי שלו
בישראל, לבין חברת מחסן היבואן, שייבאה את המוצרים המקוריים ביבוא מקביל, הוכרעה
בבית המשפט המחוזי ובערעור בבית המשפט העליון, ולאחרונה ביקשה חברת טומי הילפיגר
לערוך דיון נוסף בבית המשפט העליון בהרכב מורחב של שופטים.
בסקירה זו נתאר את החלטת בית המשפט העליון בה
נדחתה עתירת יבואן רשמי של טומי הילפיגר לקיים דיון נוסף בפסק-הדין שניתן בתביעה
נגד מחסן היבואן שעסק ביבוא מקביל של המותג.
העתירה לקיום דיון נוסף נגעה לשאלה מהן המגבלות
שיש להטיל על היבואן המקביל בכל מה שקשור לשיווק ופרסום סחורה שהוא מייבא לישראל
באופן חוקי, כשאותה סחורה מיובאת גם על ידי היבואן רשמי ונושאת סימן מסחרי רשום
ומוגן.
במסגרת החלטתו בבקשה לדיון נוסף, בית המשפט
העליון שב וחזר על כך שתכלית דיני סימני המסחר היא להגן על קניינו של בעל סימן
המסחר מחד, ולמנוע הטעיה של הציבור עקב שימוש בלתי מורשה בסימן המסחר מאידך. כן
חזר בית המשפט על כך שכעניין של מדיניות יש להמשיך ולהגן על היבוא המקביל וזאת
במטרה להגביר את התחרות בשוק, וכי בנסיבות המקרה אין הצדקה לקיים דיון נוסף
בפסק-הדין.
עובדות המקרה:
מדובר בתביעת קבוצת טומי הילפיגר נגד חברת מחסן
היבואן 42 בע"מ, שיבאה את המוצרים המקוריים במתכונת של "יבוא
מקביל" ושיווקה אותם בעסקה "מחסן היבואן" בבני ברק.
טומי הילפיגר והיבואן הבלעדי טענו בבית המשפט
כי היבואן המקביל מפרסם את המוצרים שהוא מייבא בדרך שפוגעות בסימן המסחר הרשום של
טומי הילפיגר, דבר שמהווה עוולה של תיאור כוזב. כך נטען כי היבואן המקביל פרסם את
פעילותו ודאג להדגיש כי נמכרים בו מוצרים של מותגים יוקרתיים "בזול"
ותוך שמשתמש בפרסומיו בשם "טומי הילפיגר" במפורש. בנוסף, היבואן המקביל
צבע את העסק בצבעים המופיעים בסימן המסחר של טומי הילפיגר והפעיל אתר מכירות
באינטרנט תוך שימוש בשם www.tommy4less.co.il.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי
אופן השיווק והפרסום של היבואן המקביל עלה כדי פגיעה בסימן המסחר הרשום "טומי
הילפיגר", וכן, עלה כדי ביצוע העוולה של תיאור כוזב. בהתאם לכך, בית המשפט
חייב את היבואן המקביל בתשלום פיצוי בהיקף של 475,000 ש"ח וכן הוציא כנגדו צו
מניעה האוסר עליו להשתמש בשם טומי הילפיגר, לרבות במתחם העסק, בשילוט, ובעלוני פרסום ועוד.
בית המשפט העליון קיבל בחודש נובמבר 2014 במידה רבה את ערעור היבואן המקביל
והפחית במידה רבה את המגבלות שהוטלו עליו בבית המשפט המחוזי, תוך הקטנת סכום
הפיצוי ל-100,000 ש"ח בלבד. בית המשפט העליון ציין כי הלגיטימיות של יבוא
מקביל בישראל הוכרה זה מכבר, ועל כן אין לחסום פעולות שיווקיות בלתי מטעות הקשורות
בו.
לכן, נקבע כי היבואן המקביל רשאי להמשיך ולהשתמש בסימן המסחר במסגרת פעילות השיווק
שלו, בתנאי שיקפיד להבהיר שאינו פועל מטעם טומי הילפיגר.
אלו
הן הנקודות העיקריות שנפסקו בבית המשפט העליון:
1.היבואן
המקביל נדרש להבהיר לציבור כי אינו פועל בחסות היצרן.
2.במוצרי
הלבשה בהם המוצר חשוב יותר מאשר השירות שניתן, נדרש היבואן לעשות פחות על מנת
לעמוד בחובת ההבהרה כי אינו פועל בחסות היצרן.
3.במידה
והמוצרים שמוכר היבואן המקביל נחותים באיכותם מזה של היבואן הרשמי, נדרשת הבהרה.
4.חל איסור
לעשות שימוש בשם סימן המסחר, בשם העסק של היבואן המקביל.
5.אין
מניעה לעשות שימוש בצבעים של סימן המסחר במסגרת בית העסק.
6.חל איסור
לעשות שימוש בדומיין באינטרנט בעל שם דומה מדי לסימן המסחר. אם נעשה שימוש בחלק
מהסימן בדומיין ובתוספת מילים נוספות, אין בכך הטעייה.
7.בפרסומים,
אין חובה להשתמש דווקא במונח יבואן מקביל.
היבואן הרשמי וטומי הילפיגר ביקשו לקיים דיון
נוסף בעניינן וטענו כי בית המשפט העליון קבע הלכה תקדימית שמרחיבה מעבר לנדרש את
הפעולות שמותר ליבואן מקביל לבצע.
פסק הדין בעתירה לדיון הנוסף:
בית המשפט העליון ציין כי התנהגות היבואן
המקביל במקרה זה אינה ראויה ואינה מעוררת אהדה, וזאת משום שהיבואן הרשמי ובעל סימן
המסחר השקיעו מאמצים בפיתוח המותג ושיווקו, והיבואן המקביל נהנה מפירות ההצלחה תוך השקעה קטנה בהרבה.
לאור זאת, ציין בית המשפט כי התנהלות היבואן
המקביל במקרה זה מעלה שאלה בעניין היקף ההגנה שראוי להעניק ליבואן הרשמי, וכי בית
המשפט צריך להיות קשוב בנסיבות המתוארות לצד הנפגע. וכדברי בית המשפט: "יבואן
מקביל חוקי צריך להתנהג בחינת "אדם לאדם – אדם"".
בית המשפט חזר על כך שהצורך להגן על היבואן
הרשמי ובעל סימן המסחר נובעת מהתכלית הכפולה של דיני סימני המסחר: הגנה על
קניינו של בעל סימן המסחר בסימנו והמוניטין שרכש לו מחד, ומניעת הטעיה של הציבור
עקב שימוש בלתי מורשה בסימן המסחר מאידך. יחד עם זאת, בית המשפט הדגיש כי מהצד
השני ניצב הצורך להמשיך ולהגן על היבוא המקביל במטרה להגביר את התחרות בשוק.
בית המשפט קבע כי העיקרון שראוי ליישם בנסיבות
אלה הוא עיקרון ההגינות, המתייחס להגינות כלפי בעל סימן המסחר וזכויותיו הכלכליות,
והאחרת היא ההגינות כלפי הציבור במטרה לעודד תחרות ולהוזיל מחירים.
לאחר בחינה נוספת, בית המשפט קבע כי פסק הדין
בעליון לא העלה קושי מיוחד או חידוש שיצדיקו התערבותה של ערכאה במסגרת דיון נוסף.
יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי הגיע להחלטה לאחר התלבטות, וכי יתכן שבמקרים
עתידיים בתי המשפט יצטרכו לבחון את
האיזונים הפרטניים של המקרים שבפניהם ולהגיע להחלטות שונות.
[דנ"א 8619/14 TOMMY HILFIGER LICENSING LLC נ' אלעד
מנחם סויסה, השופט
רובינשטיין, החלטה מיום 15.2.15. ב"כ הצדדים: לטומי הילפיגר- עו"ד
צוברי, לביא ושיינין. למחסן היבואן- עו"ד גרשוני, שלומוביץ, לזר]
|
