|
הדינים
העוסקים בתובלה בינלאומית בדרך האוויר (אמנת ורשה, אמנת מונטריאול, חוק התובלה
האווירית) מגבילים בצורה משמעותית את האפשרות להגיש תביעות נגד חברת תעופה, בגין
נזקים למטענים. בין היתר, דינים אלה קובעים מגבלת פיצוי (תקרה), ותקופת התיישנות
קצרה באופן יחסי- שנתיים מיום הגעת המטוס ליעדו (או המועד שהיה צפוי להגיע).
גורמים
רבים בשרשרת ההובלה האווירית, מלבד המוביל עצמו (חברת התעופה) מעוניינים לחסות תחת
הגנות אלה, ולכן, מספר פעמים בעבר, העלו גורמים כאלה טענות כי דינם צריך להיות
כדין המוביל עצמו.
בסקירה שלהלן יתואר פסק דין שניתן על ידי בית
המשפט המחוזי, ואשר שב וחזר על הלכות קודמות לפיהן מחסן מטענים בנתב"ג לא
ייהנה מהגנות שניתנות באמנות בינלאומיות למוביל אווירי.
עובדות המקרה:
חברת המעניקה שירותי אחסון ושירותים
לוגיסטיים בנתב"ג (ממ"ן מסופי
מטען וניטול בע"מ), נתבעה על ידי חברת הביטוח, לאחר שכ-100 יחידות זיכרון
שהובלו מטיוואן לישראל אבדו, בשעה שהיו בפיקוחה של ממ"ן.
להגנתה, טענה בין היתר ממ"ן כי יש לאפשר
לה ליהנות מהגבלת אחריות כאמור בסעיף 25 באמנת ורשה, בהיותה הסוכן, הלכה למעשה, של
המוביל האווירי (חברת התעופה). עקרון הגבלת האחריות, קבוע במסגרת סעיף 25א לאמנת
ורשה ומאפשר להפחית בצורה משמעותית את ההשתתפות של מי שמהווה סוכן או נותן שירות
("משמש") של המוביל האווירי. בכך, ממ"ן טענה כי בינה לבין המוביל
האווירי קיים חוזה אשר יוצר ביניהם יחסים הדוקים, שהינם בבחינת אותם יחסי סוכנות
בהתאם לאמנת ורשה.
בנוסף טענה ממ"ן כי שלב התובלה האווירית ממילא
מסתיים רק לאחר שנמסר המטען לנשגר, ולא כאשר מוסר המוביל האווירי את המטען לממ"ן.
בכך ממ"ן הסתמכה על סעיף 18 לאמנת ורשה, הקובע כי במקרה של נזק למטען בקטע
התובלה שבוצע לצורך "delivery", ייחשב הקטע כחלק מן התובלה האווירית (וככזה
באחריות המוביל האווירי) "אף אם בוצע ביבשה, בים, בנהר, או מחוץ לשדה
התעופה".
בית משפט השלום דחה את טענות ממ"ן וקבע כי
דינה אינו כדין מוביל אווירי, וממ"ן ערערה לבית המשפט המחוזי.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי:
בית המשפט המחוזי בחן את השאלה האם ממ"ן
יכולה להיחשב כ"משמש או סוכן של מוביל", והשיב על כך בשלילה. בית המשפט
התבסס בין היתר על החלטת בית המשפט העליון בעניין אחר, שם, נקבע בהקשר דומה כי:
"עד לשלב בו נמסרת ההשגחה במטען לחברת
התעופה, פועלת ממ"ן מכוח עצמה ולמטרות המוגדרות שלשמן היא נוצרה והן: אחסנה,
האחדה, פריקה, שילוח, ניטול וטעינה של מטענים, טעינה ופריקה של מטוסים וכן למטרות
של פקודת המכס המתבצעות אף הן
במחסני ממ"ן."
בית המשפט גם הפנה לעמדה שהובעה בפסק-דין נוסף שם
נקבע - בשים לב למעמדה המונופוליסטי של ממ"ן והעובדה ששירותיה נכפים על חברות
הבלדרות – כי:
"לנוכח
תכליתה של אמנת ורשה, מעמדה המונופוליסטי של ממ"ן, ולאור הלכות בית
המשפט העליון, יש לקבוע כי היא איננה בגדר סוכן של מוביל אווירי".
ממ"ן העלתה את הטענה לפיה היא כבר אינה
מונופול, וכי בשנת 2008 (לפני שניתנו פסקי הדין שצוטטו לעיל) היא הופרטה. אולם,
בית המשפט דחה את טענתה וקבע כי במועד הרלבנטי שבו אבדו כרטיסי הזיכרון נשוא
התביעה, כל המטענים שהגיעו לישראל הועברו למחסני ממ"ן עם נחיתתם, עד לסיום
בדיקות המכס. לפיכך, כל עוד ממ"ן נהנית ממעמדה המונופוליסטי, וכל עוד שירותיה
נכפים על היבואנים, נפסק כי אין הצדקה להעניק לה את ההגנה הקבועה באמנת ורשה לגבי
מוביל אווירי.
לכן, ערעורה של ממ"ן נדחה, והיא חויבה
לשלם הוצאות משפט בשלב הערעור וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח.
(ע"א
(מחוזי ת"א) 21228-10-11 ממ"ן מסופי מטען וניטול נ' אליהו בע"מ
- חברה לביטוח ואח', פסק-דין מיום 19.4.15, השופט גדעון גינת. ב"כ
הצדדים- למחסן ממן-עו"ד לשם ווזנה. לחברת הביטוח- עו"ד גרושקביץ
ודרוקרש. לרשות שדות התעופה- עו"ד הולנדר)
לסקירות קודמות שלנו בנושא זה ובנושאים דומים,
לחצו על הקישורים הבאים:
האם חברת שירותי קרקע נחשבת כמוביל אווירי לצרכי
האמנות הבינ"ל?
|
