פלטפורמה לעורכי דין המאפשרת אינטראקציה בין עורכי הדין ובין לקוחות פוטנציאלים וקיימים.
עורכי דין
דרג אותי
ניקוד .0
אינדקסים ולוחות
אינדקס עורכי דין
שרותים משלימים
לוח הצעות עסקית
לוח מודעות כללי
עורכי דין באתר
עו"ד אריה שילאנסקי
עו"ד הרצל דבוש עו"ד ונוטריון
עו"ד מני קורן
עו"ד יערה רשף
עו"ד דוד פייל
עו"ד יניב בוקר
עו"ד גלית שאבי-וינמן
עו"ד שירה בן אשר ארד עו"ד ומגשרת
עו"ד שדלצקי-מרידור עו"ד תעבורה
עו"ד בוריס פרלמן
 >>   >> 

חשוד ברצח בדומא - כבר שנתיים ומחצה במעצר

(21/01/2019)
אברהם בן עזרא<br />מומחים וחוות דעת
מאת אברהם בן עזרא
מומחים וחוות דעת

לא מחובר

שני עצורים לאורך שנים

 

עמירם בן אוליאל + קטין, נעצרו לפני למעלה משנתיים וחצי כחשודים ברצח המחריד [יש רצח שאינו מחריד?] שאירע בדומא, ולאחר שנתיים וחצי של מעצר – בסוף שנת 2018-  שוחרר הקטין על ידי צו של בית המשפט המחוזי מרכז, בעקבות פסילת ראיות שנגבו באמצעים פסולים. להבהיר, אמצעים פסולים = עינויים.

צריך להפנים: עונש מעצר ממושך ללא משפט, וללא הצדקה [הא ראייה כי בית המשפט פסל ראיות והורה על שחרור הקטין ממעצר], המופעל על חשודים, בליווי תקשורתי עוין ותוך התייחסות אליהם כאילו הוכרע דינם, לאחר עינויים שלא כאן המקום לפרטם אך יד הדמיון חופשית לעשות כן, הוא משבש חיים, מבטל תכניות, יוצר פגיעה בלתי הפיכה בגוף ובנפש, לא מוצדק, לא דרוש ומיותר.

 

מי שידע

 

שר הביטחון בממשלת ישראל בתקופת המעצר, משה [בוגי] יעלון, אמר מספר פעמים באותה תקופה, כי הוא יודע מי ביצע את הרצח. דבריו היו כי "ישראל יודעת", אולם ברור שאם "ישראל יודעת" – בוגי יודע.

הסיטואציה מזכירה לי סיפור מתוך ספרי "מחשבה תחילה", על כיתת לימוד בה בולטים שני תלמידים – מלכת הכיתה יונה, תלמידה מצטיינת, ובני – תלמיד גרוע. המורה לפיזיקה שאלה שאלה קשת פתרון, ופנתה אל הכיתה בשאלה – מי יודע את הפיתרון.

שני תלמידים הצביעו בכל מאודם, ומסיבות ברורות ביקשה המורה דווקא מבני להשיב – והוא אף נתן תשובה נכונה: "מורתי, יונה יודעת".

כאן לא מדובר בכיתת לימוד, ובוגי לא בני.

 

אלא שאם יודעים, מדוע לא מנסחים מיד כתב אישום על מנת להרשיע, או לפזר חשד בלתי מבוסס?

 

ואם לא יודעים, מדוע התעקש שר הביטחון לומר שיודעים? שמא כדי להצדיק מעצר מיותר, ממושך ובלתי מוצדק?

 

אולי השתרבבו למעצר מניעים זרים – כשנאת יהודים עם פאות?! מה עוד אפשר לחשוב?! אכן, המעצר במשך שנים מעורר מחשבות נוגות על משטרים אפלים.

 

 ההשלכות

 

המעצר אל מול עיני התקשורת המלבה אש וממשיכה לפרש ולפענח את מה שבוגי כבר פתר בהבל פיו – לא אלמן. יש לו השלכות.

ראשית, המעצר פוגע בבני-אדם במשך זמן רב, בטרם בירור אשמתם.

שנית, המעצר מטיל דופי בקבוצה, בציבור, בכך שבלשון התקשורת לא מדובר בחשודים אלא ברוצחים, כשם שלא מדובר בחשד לרצח - אלא ברצח.

שלישית, המעצר מושך אש ומנווט את האש כלפי קבוצה מסוימת מאוד מקרב אזרחי מדינת ישראל, ובכך מלבה שנאה ומכוון טרור לעבר אותה קבוצה.

רביעית, זה גם "מצליח", שכן פעולות טרור שונות בוצעו באופן מוצהר בעקבות המעצר, בעקבות כינוי המעשה כטרור יהודי, ובעקבות כינוי החשודים – כרוצחים.

 

כל זאת – טרם גמר משפט וגזר דין, ובמשך שנות ההתנהלות המדשדשת, הנשענת על ראיות פסולות שנגבו שלא כדין באמצעות עינויים.

 

משמעות המעצר וכושר העמידה בחקירות

 

מעצר בתנאי עינויים משפיע על אנשים שונים בצורות שונות ומה שצריך לבחון בעת החלטה האם ההודאה תחת עינויים קבילה, אינו מה האדם הסביר היה עושה באותם תנאים, אלא מה היה הנער הצעיר הספציפי, המצוי במעצר – עשה, ככל שאפשר לחקור ולבדוק.

החקירה והבדיקה הן עניין לפסיכולוג שינתח את אופיו המיוחד של הנחקר.

 

ראה בעניין זה מ"ח 3032/99 עמוס ברנס נ' מדינת ישראל, בית המשפט העליון, שופטת: דליה דורנר, להלן ציטוט:

 

"אמצעי החקירה אשר הופעלו נגד ברנס, לרבות אלימות, מניעת שינה, איומים, בידודו 217 מהסביבה ומניעת פגישה עם סניגורו, הטעייתו לגבי עילת מעצרו, מעצר שווא ועוד, יתכן שלא היו גורמים לכל אדם להודות בדבר שלא עשה, אם כי איש אינו יכול להעיד על עצמו עד שיעמוד באותם לחצי חקירה. יחד עם זאת, השאלה איננה האם אמצעי חקירה אלה עלולים היו לגרום ל"נחקר הסביר" להודות בדבר שלא עשה, אלא האם אמצעי חקירה אלה עלולים היו לגרום לעמוס ברנס להודות בדבר שלא עשה. על מנת להשיב על שאלה זו יש להתייחס גם לאישיותו הייחודית של ברנס, לפחדיו, לקשיי הסתגלותו ועוד." 

 

כך שלא די בהודאה, כדי לאמת חשד ולהרשיע. מי שמצוי בתנאי עינויים, עלול להודות במעשה שלא עשה. גם מי שלא מצוי באמצעיתו של עינוי, אלא רק מאוים בעינוי, עלול להודות במעשה שלא עשה.

 

סוף דבר

 

סוף דבר, נחזור להתחלה.

שני צעירים נתונים במעצר מעל שנתיים ומחצה. אחד שוחרר. כל זאת במצב בו שר הביטחון דאז אמר שהוא יודע מי הרוצח. האמנם הציבור אמור להאמין, כי כאשר יודעים מי הרוצח - מוצדק להכניס למעצר כה ממושך את החשודים?! או שמישהו שיקר? ואולי החשודים נסחטו, כפי שנסחט עמוס ברנס על ידי חוקריו, שהבהירו לו כי באפשרותם להרגו, ולהוציא לתקשורת הודעה כי התאבד?

מי יכול ומי אמור לעמוד במצבים כאלה?!

 

 

 




תגובות חברי הקהילה   (0 תגובות)
אין תגובות
2009 © עורכי דין - ReadLaw כל הזכויות שמורות ל